דין לשמה בשאר מצוות – גדרים, דיבור/מחשבה, ודעת עושה

I. האם לשמה דורש דיבור או מחשבה?

א. ספק ראשונים

הרא”ש (שם רבינו ברוך): העלה ספק – האם “לשמה” במצוות (כמו כתיבת ס”ת, גט, תפילין) מתבצע ע”י דיבור בפה או די במחשבה?
- רבינו ברוך: אם אחד דורש דיבור – כולם דורשים דיבור; אם די במחשבה – די בכולן.
- חילוקי דינים: יש מהראשונים שמחלקים – בס”ת צריך דיבור, באזכרות די במחשבה (עי’ ר’ חיים על הרמב”ם).
תוספות פסחים: נוטים שצריך דיבור.
רמב”ם: משמע שמספיק מחשבה.

ב. הסבר ר’ חיים

לשמה בס”ת: יוצר “חפצא של חלות קדושה” – דינא פורמלי, דורש הכרזה/דיבור.
כתיבת אזכרות: רק מודעות לכתיבת שם ה’, לא דינא פורמלי – מחשבה מספיקה.

II. מי מוכשר להחיל “לשמה”? – דעת עושה

א. גדרי דעת

גמרא גיטין: קטן לא בר דעת – לכאורה לא יכול לכתוב גט.
- גדול עומד על גביו: הגמרא מתירה – קטן כותב, גדול מכוון אותו.
תוספות: רואים ב”גדול עומד על גביו” ‘שידרוג’ של דעת קטן (פועל גם בחליצה – שם צריך פסוק מיוחד כי צ”ל דווקא ע”י עושה עצמו).

ב. תחולת “גדול עומד על גביו”

רשב”א בשם רבינו יונה (חולין): רק בדברים שניתן לשליחות (כגון גט), לא בדברים שצריך גוף עושה.
- חליצה/מילה: לא מועיל, כי אינם ניתנים לשליחות.

ג. גוי ודיני לשמה

רש”י: גוי – חוששים שמא לא כיוון כראוי, אבל אין בו פסול עצמי.
רמב”ם: גוי “מופקע” מהיכולת להחיל לשמה – אפילו עם כוונה טובה וגדול עומד על גביו.
- ר’ חיים: לשמה = יצירת “חלות” קדושה; גוי אינו בר-חלות.
רבינו ברוך: יש מקום שגוי כן יכול להחיל לשמה – מחלוקת עם הרמב”ם.

ד. דעת עושה – מציאות או חלות?

רש”י: שאלה מציאותית (“שמא לא גמר בדעתו”).
רמב”ם: שאלה עקרונית – יש מי שמופקע מהיכולת להחיל לשמה.

III. פרטי דיני לשמה במצוות שונות

מצווה	לשמה דורש דיבור?	לשמה דורש מחשבה?	האם גוי/קטן כשר?	הערות
כתיבת ס”ת	מחלוקת, נטיה לדיבור	יש מחמירים די במחשבה	גוי פסול (רמב”ם); קטן – אם גדול עומד על גביו (תוס’)	“חפצא דקדושה” דורש הכרזה
כתיבת אזכרות	לא	כן		די במודעות
גט	כן	יש מחמירים	קטן – אם גדול עומד על גביו; גוי פסול (רמב”ם)
מילה	לא ברור	כן	קטן/גוי – בעיה
מצה, סוכה	בד”כ די במחשבה	כן		מחלוקות תנאים
תפילין, מזוזה	מחלוקת	כן	גוי – פסול

IV. עקרי מחלוקות ראשונים

האם דיני לשמה אחידים בכל המצוות?
- רבינו ברוך: אחידות – דיבור/מחשבה לכולן.
- רבינו יונה, ר’ חיים: חילוק – תלויות בטיב ה”חלות” הנוצרת.
תחום “גדול עומד על גביו”
- תוס’: רחב – פועל בכל מקום שצריך דעת.
- רשב”א/חכמי ספרד: מצומצם – רק בדברים שניתן לשליחות.
פסול גוי
- רמב”ם: מופקע מהיכולת להחיל לשמה.
- רש”י/רבינו ברוך: תלוי בכוונה בפועל.

V. מקורות עיקריים

הרא”ש, תוס’ פסחים, רמב”ם הל’ ס”ת, גיטין, תפילין, מזוזה
ר’ חיים על הרמב”ם
גמ’ גיטין, תוס’, רשב”א, רבינו יונה, רשי
משיב דבר ח”א סי’ ג
שיעורי ר’ סובלובסקי