דין לשמה בקדשים – עיקרי הסוגיה, הבדלים מהותיים והשוואות למצוות אחרות

---

I. יסודות לשמה בקדשים – משנה, גמרא, ראשונים

א. המשנה והגמרא

• המשנה (זבחים, פ”א) – צורך “לשמה” בקרבן, ומבחינה בין שינוי בעלים/שינוי שם (פוסל בפסח וחטאת) לבין שאר מחשבות (מצוות לכתחילה).
• עבודה סתם כשר – אם עבד בלי מחשבה כלל, הקרבן כשר; כל עוד לא חשב לשם חולין.
• לשם חולין – כשר; “משום חולין” (מתעסק) – פסול.
• הגמרא: “מנין למתעסק בקדשים שהוא פסול?” – דורשת פסוק ללמד על פסול מתעסק.

ב. הגדרת מתעסק

• רש”י: צריך לדעת שעושה מעשה חתיכה (כמו בשבת – מתעסק במלאכה).
• תוספות: מציעים שתי רמות – (א) לדעת שעושה מעשה שחיטה; (ב) לדעת שעושה מעשה שחיטה בקדשים.
• הבריסקר רב: מתעסק הוא פגם בסיסי בידיעה/כוונה; דינא דלשמה – רף גבוה יותר: “לשם קדשים”, “לשם קרבן פלוני”.

---

II. דינא דלשמה מול מתעסק – השוואה והבדלה

א. דינא דלשמה

• שינוי שם/בעלים – דינים עצמאיים בלשמה, פוסלים בפסח/חטאת, מצווה לכתחילה בשאר.
• מערבב כוונות – אם עירב לשם קרבן אחר (“לשם שלמים ולשם עולה”) לא מועיל כלל (פסול לשמה).
  • בניגוד ל”מצוות צריכות כוונה”: שם גם אם כיוון לדברים זרים, יצא ידי חובה (אם כיוון גם למצווה).
• תנאי – לא מועיל בלשמה (רעק”א).
• סתמא – מועיל בקדשים (חזקה ש”סתמא לשמה”).

ב. מתעסק

• סף נמוך יותר: צריך רק שידע שעושה מעשה טכני (חתיכה/שחיטה); לא צריך כוונה לשם קדשים דווקא.
• הגדרה: אם לא ידע כלל – מתעסק, ופסול בקדשים.

---

III. תחום לשמה במצוות אחרות והשוואה לקדשים

א. שלוש מצוות עיקריות עם לשמה

1. ציצית – הטלת חוטים, טווייה לשם מצווה.
2. תפילין, מזוזה, ספר תורה – עיבוד, כתיבה לשמה.
3. גיטין – כתיבת הגט לשמה.

ב. מחלוקות נוספות (תנאים/אמוראים)

• מצה, סוכה, מילה – מחלוקות האם לשמה לעיכובא או לכתחילה בלבד.

ג. מאפיינים ייחודיים לדין לשמה במצוות

• מערבב כוונות – במצוות מספיק שיהיה גם לשם המצווה.
• תנאי – עובד במצוות, לא עובד בלשמה דקדשים.
• סתמא – לא ברור אם מועיל במצוות; מועיל בלשמה דקדשים.
• גוי לא יכול להחיל לשמה – (ר’ חיים) – לא מחיל חלות קדושה.

---

IV. חידושי ר’ חיים והבריסקר רב

• ר’ חיים (הל’ תפילין/ברכת שמואל גיטין)
  • לשמה = חלות קדושה על החפצא ע”י מחשבת הכוונה (“מייחד שם לחפצא של מצווה”).
  • בגוי – אינו בר חלות קדושה, ולכן אינו יכול להחיל לשמה (אפילו אם יש לו הכוונה).
• הבריסקר רב
  • שינוי שם/בעלים – דינים עצמאיים ומעכבים, כל השאר – המלצות לכתחילה בלבד.
  • עקרון: מחשבה שלא לשמה פוגמת בחלות שם הקרבן.

---

V. שו”ת משיב דבר – ציצית ולשמה

• האם צריך עקירת פיו (אמירה בפה) או די במחשבה?
  • בציצית, עיבוד קלף, טווייה – רוב הראשונים: די במחשבה (כי אין דרך לעשות שלא לשמה).
  • בכתיבת ס”ת/גט – צריך אמירה בפה (לשון השו”ע והטור); במצוות אחרות – דינים שונים.
• סברות שונות בראשונים ואחרונים: האם לשמה = דיבור, או שמספיק מחשבה.
  • תוס’ זבחים: אפשר שמספיק מחשבה גם בקרבן; פסול אמירה רק שמא לא יחשוב כלל.
  • החילוק בין מעשה שמסתמא לשמה (ציצית) או יש חשש שלא לשמה (כתיבה).

---

VI. סיכום טבלאי: הבדלים יסודיים בין לשמה דקדשים למצוות

תחום	דין לשמה בקדשים	דין לשמה במצוות אחרות
סף כוונה	גבוה (מיחד שם קרבן וחפצא)	נמוך (כוונה כללית מספיקה)
מערבב כוונות	לא מועיל (פסול)	מועיל (יצא ידי חובה)
תנאי	לא מועיל	מועיל
סתמא	מועיל	לא ברור/תלוי מצווה
אמירה בפה	מחלוקת; לרוב די במחשבה	לעיתים צריך אמירה (גט, ס”ת)
גוי	לא מחיל לשמה	תלוי (גט – פסול, ציצית – גזה”כ)

---

VII. מקורות עיקריים

1. משנה זבחים פ”א; גמ’ שם, תוס’, רש”י
2. ברכת שמואל, ר’ חיים הל’ תפילין
3. שו”ת משיב דבר ח”א סי’ ג
4. טור/שו”ע או”ח סי’ יא, י”ד רס”ו, רע”א, רע”ד
5. תוס’ זבחים ב:, מנחות מב:
6. אחרונים: רעק”א, ב”ש, גר”א, מרדכי

---