דין שלא לשמה – יסודות, ראשונים ומפרשים

I. מבוא: לשמה ושלא לשמה

המשניות והגמרא בזבחים עוסקות באיסור/פסול מחשבה “שלא לשמה” בעבודות הקרבן:
- כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן – כשרים, אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה; חוץ מן הפסח והחטאת (משנה פ”א).
- פסול שלא לשמה קיים בפסח (בזמנו) וחטאת בלבד – בכל שאר הקרבנות, הקרבן כשר אך לא יוצא ידי חובה.
- הזבח נפסל בארבע עבודות: שחיטה, קבלה, הולכה, זריקה (משנה פ”א מ”ג).
- שינוי קדש (שלא לשם הקרבן) ושינוי בעלים (שלא לשם בעליו) – שני סוגי מחשבת פסול.

II. היקף דיני לשמה

ששה לשמות (משנה מ”ו): לשם הזבח, לשם הזובח, לשם השם, לשם אישים, לשם ריח, לשם ניחוח.
- עיקר הדין – שינוי קדש/בעלים, השאר לכתחילה.
סתמא כלשמה דמי – לא נזקקת מחשבה מפורשת; מעשה הקרבן בסתמא נחשב לשמו.

III. מחשבת פסול – יסוד הגדרתה

א. האם מחשבה בלבד או הוצאת דיבור בפה?

משנה למלך: לרמב”ם וחינוך – מחשבה אף בלא דיבור; לתוס’, רש”י, סמ”ג – צריך הוצאה בפה.
השלכות להלכה: לגבי חיוב מלקות, פסול הקרבן, הגדרת המעשה.

IV. הגדרות ואבחנות – רמב”ם, רמב”ן, רש”י

א. רמב”ם

שלושה סוגי מחשבות פוסלות (פסוה”מ יג:א): שינוי השם/בעלים, שינוי מקום, שינוי זמן.
- מחשבת שינוי השם – פסול בפסח וחטאת, בשאר קרבנות לא עלו לשם חובה.
- פסול בארבע עבודות בלבד.
- איסור “לא יחשב” – כל מחשבה שאינה נכונה בקדשים עובר בלאו, דומה להטלת מום (פסוה”מ יח:א–ב).
- ירידה בקדושה = בכלל האיסור, לאו דווקא פסול גמור.
- לגבי חטאת ופסח – התורה “עיינה בהם” במיוחד, ולכן כל שינוי פוסל.
- עקירה בטעות אינה עקירה – רק מחשבה מכוונת פוסלת.

ב. רש”י

האיסור: גם מחשבה זרה שאינה פוסלת – אסורה (“לא יחשב”), אפילו אם אין ירידה הלכתית.
לא לשמה בקרבן רגיל – כשר, אך אסור לשנות; בפסח וחטאת – פסול גמור.

ג. רמב”ן

האיסור: רק על מחשבה פוסלת (פיגול, שלא לשמה בפסח/חטאת) – לא על מחשבות שאינן פוסלות.
“כל דבר רע” (שופטים יז) – דורשים על פיגול דווקא, לא על כל מחשבת פסול.

ד. בריסקר רב

ב’ דינים בלשמה: 1. מהווה קדושת לשמה (בקרבנות רגילים). 2. פסול שלא לשמה (בפסח וחטאת).
ברמב”ם: כל ירידה בקדושה בכלל האיסור, גם אם אינה פוסלת.

V. היקף הפסול – ארבע עבודות בלבד

שחיטה, קבלה, הולכה, זריקה – מחשבת פסול פוסלת רק בהן (רמב”ם פי”ג, משנה למלך).
מחשבות בשאר שלבים (הפשט, נתוח, הולכת אימורין וכו’) – אינן פוסלות.
פסול פיגול (מחשבת חוץ לזמן) – פוסל רק בארבע עבודות.
מנחות – גם בהן ארבע עבודות (קמיצה, מתן כלי, הולכה, הקטרה).

VI. לשון הרמב”ם – עיקרי הדינים

מעשה הקרבנות ד:י–יא: צריך לשמה – לשם הזבח ולשם בעליו, בשחיטה, קבלה, הולכה, זריקה.
- סתם – כלשמה דמי, כשר ועולה לבעלים.
- בעולה ושלמים – ששה דברים לשמה (לשם זבח, זובח, השם, אישים, ריח, ניחוח); בשאר – לכתחילה בלבד.
פסולי מוקדשין יג–טו: שלוש מחשבות פוסלות (שם, מקום, זמן). שינוי שם – פסול בפסח וחטאת.
- שינוי בעלים – פסול רק בזריקה (משנה למלך ותוס’).
פסוקי התורה: “אם מוצא שפתיך תשמור”, “לא יחשב”, “כל דבר רע” – מדרשים שונים לאיסור/פסול.

VII. מחלוקות מרכזיות

שיטה	איסור מחשבה זרה (לא פוסלת)	איסור מחשבת פסול (פוסלת)	האם מחשבה בלבד פוסלת
רמב”ם	כן (לכל ירידה)	כן	כן (אפילו בלי דיבור)
רש”י	כן	כן	כן (אפילו בלי דיבור)
רמב”ן	לא	כן	רק אם פוסלת
תוס’, סמ”ג	לא	כן	רק עם דיבור

VIII. סיכום יסודי

“שלא לשמה”: מושג מורכב – לפעמים רק לכתחילה, לפעמים פוסל ממש (פסח/חטאת).
הגדרת האיסור: מחלוקת האם כל מחשבה זרה אסורה או רק מחשבת פוסלת.
העבודה הפוסלת: בארבע עבודות בלבד.
פסול מחשבה: ייחודי לקדשים – דין עצמאי, לא תלוי בפסול גופני.
היקש בין סוגי פסול: פיגול, נותר, חוץ למקומו וכו’ – כל אחד דינו המיוחד.

IX. מקורות עיקריים

משנה וראשונים על תחילת מסכת זבחים (פ”א, מ”ג, מ”ו)
רמב”ם הל’ מעשה הקרבנות פ”ד, פסולי מוקדשין פי”ג–טו, פי”ח
רש”י ותוספות לפסחים וזבחים
רמב”ן, סמ”ג, חינוך
משנה למלך, כסף משנה, קרית ספר, רדב”ז
ברכת הזבח, בריסקר רב