אחריות בקרבן יחיד וציבור והשלכות על הגדרת קרבן ציבור
Responsibility (Achrayut) in Individual and Communal
Offerings: Halakhic Ramifications
I. רקע והגדרות עיקריות
א. סוגי קרבנות
- יחיד: קרבנות שמובאים ע”י אדם בודד (אולָה, חַטָאת, אָשָׁם,
שְׁלָמִים, יולדת, מצורע, פסח, בכור, מעשר וכדו’).
- ציבור: קרבנות שמובאים ע”י כלל הציבור או ע”י נציגיו
(תמיד, מוספין, שעירי עבודה זרה, פר העלם דבר, שְׁתֵּי הלֶחֶם ועמהם כבשים,
וכדו’).
ב. הגדרת “אחריות”
- אחריות = חובת החלפה/הבאה מחודשת של הקרבן במקרה של
אובדן, פסול, או אי-הקרבה בזמן.
- יחיד: חייב באחריות (למעט קרבנות נדבה).
- ציבור: בדרך כלל אינו חייב באחריות, בפרט כשמדובר
בקרבן שהוקבע לו זמן (זמן קבוע).
II. מקורות עיקריים – רמב”ם, משנה תמורה ומפרשים
א. רמב”ם (מעשה הקרבנות פ”א)
- כל קרבנות היחיד חייב באחריותן ובאחריות נסכיהן חוץ מן הנדבה.
- כל קרבנות הציבור אינם חייבין באחריותן ולא באחריות נסכיהן, ואם קרב
הזבח חייבין באחריות נסכיהם.
- קרבן יחיד שקבוע לו זמן הרי הוא כקרבן ציבור ואינו חייב באחריותו.
ב. משנה תמורה ב:א
- יחיד: עושה תמורה, נוהג בזכרים ובנקבות, חייב באחריות (קרבן
ונסכים).
- ציבור: לא עושה תמורה, רק בזכרים, פטור מאחריות (קרבן ונסכים, פרט
למקרה שהקריבו הזבח ללא נסכים).
- ציבור דוחה שבת וטומאה (ולא יחיד), ור’ מאיר מוסיף שיש יחיד שדוחה (אם
זמנו קבוע, כמו חביתי כה”ג ופר יוה”כ).
ג. מפרשים (רמב”ם בפיה”מ, ר’ עובדיה מברטנורא, תוי”ט, כסף
משנה, לחם משנה, קרית ספר, ערוך השולחן)
- עיקר המבחן הוא קביעות הזמן (ולא יחיד/ציבור):
- קרבן עם זמן קבוע—עבר זמנו, בטל קרבנו, אין אחריות.
- קרבן בלי זמן קבוע—חובת הקרבה נמשכת עד שיוקרב בפועל.
- נסכים: אם הזבח קרב בזמנו ולא קרבו הנסכים, מביאים נסכים אפילו לאחר
זמן.
- נדבה: אין בה אחריות, כיון שאין חובה לאחר אובדן.
III. חידושי ר’ אריה לייב (מאלין): עומק הגדרת אחריות והשלכה
על הגדרת קרבן ציבור
א. מהות “אחריות”
- המשמעות הפשוטה: חיוב להקריב מחדש אם נאבד הקרבן.
- אבל בהגדרת הציבור, אין כאן חיוב אישי על הציבור, אלא “חובת
היום”—הקרבן בא בזמנו בלבד; אם עבר הזמן, בטל הקרבן (וממילא אין
אחריות).
- ביחיד: יש “חובת קרבן” אישית, חלה גם לאחר מיתה (חיוב יורשים), גם
בדינים של מותרות.
ב. מהות קרבן ציבור – קטגוריה פונקציונלית
- קרבן ציבור אינו קטגוריה מהותית הלכתית, אלא אופן ביצוע: הקרבן בא בשם
הציבור, אבל אין “חובת קרבן” על הציבור, רק חובת יום.
- לכן, קרבן ציבור דוחה שבת/טומאה כי חובת היום גוברת על שיקולים אחרים,
לא כי הוא “קרבן ציבור” מצד עצמו.
ג. דוגמאות והשלכות:
- קרבן ציבור שאין לו זמן קבוע (פר העלם דבר): אע”פ שאינו “זמן קבוע”,
עדיין אין בו “חיוב אחריות” במשמעות הפרטית.
- קרבן יחיד עם זמן קבוע (חביתי כה”ג, פר יוה”כ): דינו כציבור—עבר הזמן,
בטל הקרבן.
IV. השלכות הלכתיות–הגדרת ציבור, אחריות, דחיית שבת
וטומאה
- אחריות:
- קובע האם יש חיוב להקריב קרבן חלופי לאחר אובדן או פסול.
- דחיית שבת/טומאה:
- נובע מקביעות הזמן, לא מהגדרת ציבור/יחיד.
- חיוב יורשים:
- קיים רק בקרבנות בהם יש “חובת קרבן” עצמאית (יחיד), לא בציבור.
- משמעות לנדבה:
- אין בה אחריות, כיון שאין חובה להקריב קרבן חלופי.
V. טבלה מסכמת: אחריות, זמן קבוע, וחובת קרבן
| יחיד, אין זמן קבוע |
כן |
לא |
כן |
עולת יולדת, קרבן מצורע, עולה נדבה |
| יחיד, זמן קבוע |
לא |
כן |
לא |
חביתי כה”ג, פר כה”ג ביוה”כ |
| ציבור, זמן קבוע |
לא |
כן |
לא |
תמיד, מוספין, שעירי יוה”כ |
| ציבור, אין זמן קבוע |
לא* |
לא |
לא |
פר העלם דבר, שעירי ע”ז |
| נדבה |
לא |
לא |
לא |
עולה/שלמים נדבה |
* בציבור שאין זמן קבוע–יש מקרים שמביאים אחר אם נאבדו לפני הזמן, אך
אין חיוב אחריות במשמעות הפרטית.
VI. נקודות מרכזיות והשלכות עמוקות
- המבחן האמיתי הוא קביעות הזמן ולא ציבור/יחיד.
- “קרבן ציבור” היא הגדרה פרקטית, לא מהותית–החובה היא חובת
היום, לא חובת קרבן.
- אחריות בקרבן יחיד היא חובת קרבן אישית, ולכן מחייבת גם יורשים
או מותרות.
- בדחיית שבת וטומאה–הקריטריון הוא זמן קבוע, לא המעמד
כיחיד/ציבור.
- המשמעות: זהות הקרבן כ”ציבור” אינה יוצרת דינים עצמיים, אלא
המאפיינים הפונקציונליים הם הקובעים.
VII. מקורות עיקריים
- רמב”ם הלכות מעשה הקרבנות פ”א; פיה”מ לתמורה ב:א
- משנה תמורה ב:א, תוספתא, סוגיות יומא, מגילה, קנים
- כסף משנה, לחם משנה, קרית ספר, ערוך השולחן העתיד
- חידושי ר’ אריה לייב (מאלין) ח”ב סי’ נד
- ראשונים: רא”ש, ריצב”א, תוס’ מנחות